פסק-דין בתיק פר"ק 45210-10-10

1.      בפני שני ערעורים שאוחדו- ערעור שהגישה שירותים לנגב, חברה לשירותים ואחזקה בע"מ (להלן: " שירותים לנגב" או "המערערת") בתיק 45210-10-10 וערעור שהגישה חברת אונטריו לטד (להלן: " אונטריו") בתיק 17706-11-10, שני הערעורים נוגעים להחלטת המנהל המיוחד בתביעת חוב של שירותים לנגב מיום 8.8.10. ערעור שירותים לנגב מתייחס לדחיית תביעת החוב וערעור אונטריו לקביעות של המנהל המיוחד, הנוגעות להסכם שנערך בין אונטריו לבין החברה.

עיקרי העובדות הדרושות לענין

2.      שירותים לנגב הינה בעלת מניות בחברת מלון זוהר ירושלים בע"מ (בפירוק). (החברה נקראה בעבר "ארמון המלך שלמה בע"מ", ושם זה מופיע בחלק מהמסמכים עליהם סומכת שירותים לנגב), גם אונטריו הינה בעלת מניות בחברה מחזיקה ב-78.2 אחוז ממניותיה. בקשה לפירוק החברה הוגשה ביום 1.11.95 וצו הפירוק ניתן ביום 7.1.97.

ביום 21.11.97 הגישה שירותים לנגב תביעת חוב למפרק החברה דאז, עו"ד גיל הורוביץ,  המתייחסת להלוואת בעלים שניתנה על ידה לחברה (להלן: " הוכחת החוב"). עו"ד הורוביץ הועבר מתפקידו ותביעות החוב הועברו לטיפול של עו"ד ברגרזון, אשר מונה כמנהל מיוחד לחברה.

לראשונה נדחתה תביעת החוב על ידי המנהל המיוחד ביום 20.4.04 בשל העובדה ששירותים לנגב נמחקה מפנקס החברות. במסגרת ערעור שהוגש הוחייתה שירותים לנגב, בהסכמת הצדדים, והוסכם שתביעת החוב תתברר לגופו של עניין.

עיקרי הערעור של שירותים לנגב

3.      טעה המנהל המיוחד בקובעו כי המסמכים שהגישה שירותים לנגב אינם מוכיחים את טענותיה, אינם נכונים ואינם קריאים. הסתמכות המנהל המיוחד על תהיות שהתעוררו - ניתן היה לפותרן בזמן אמת, לו טרח המפרק, כשעוד ניתן היה, לזמן העדים הרלוונטיים ולחקור אותם, כמו את מר גוטמן ומר איתן, טרם פטירתם. המנהל המיוחד לא העמיד המערערת על חשיבות העובדה כי אין התיחסות בתצהיר ולא הוגשו ראיות לגבי הלוואת בעלים מה סוכם בין מי למי, מתי והאם תנאים אלה אושרו על ידי החברה. המנהל המיוחד מתעלם ממצבה של המערערת ולא ניתן לצפות ממנה להתנהג כפי ש"מצופה מחברות סולידיות...", ועל כן מגיע למסקנה מוטעית. המערערת הפסיקה פעילותה בשנת 1989 וכל שנותר לעשות בשנת 1989 זה לטפל בסגירתה. עקב הקשיים אליה נקלעה והפסקת פעילותה, שירותים לנגב לא דרשה החוב במשך מספר שנים. עובדה אשר היתה ידועה למנהל המיוחד, שכן על כך החלטתו הראשונה לדחות תביעת החוב, מששירותים לנגב נמחקה מפנקס החברות (ס' 7 להודעת הערעור).

קיים הבדל תהומי בין חוב שוטף בחברה לבין הלוואת בעלים של בעלי המניות, משפרעונה של הלוואת הבעלים, עם פירוקה של החברה כדי שלא להעיק על יציבותה.

לא ניתן לטעון כי קיימת הודאת בעל דין בעדותו מר גוטמן, מנהלה של שירותים לנגב, ובו זמנית לומר כי "עדותו בענין זה נותרה סתומה" (ס' 39 להחלטה).

פרשנות המנהל המיוחד להסכם אונטריו לוקה בסתירה, כאשר מחד גיסא קובע כי שירותים לנגב אינה מחויבת לפיו, ומאידך גיסא מקבל את פרשנות אונטריו.

בניגוד לקביעת המנהל המיוחד בדוחות של שירותים לנגב אין הסתייגות של רואה החשבון ואין להערה משמעות חשבונאית, שכן מדובר בהערה בלבד (ס' 9-10 לחווה"ד).

עוד נטען כי טעה המנהל המיוחד בקובעו כי על פי כרטיס הנהלת החשבונות של החברה לשנת 1985 לא היתה שירותים לנגב ביתרת זכות אלא ביתרת חובה, וכי שירותים לנגב ידעה לכל המאוחר ביום 31.12.87 שהחברה אינה חייבת לה דבר, בהסתמך על הסתייגותו של רוה"ח שילת, בשנת 1987, כי לא התקבל אישור מהחברה לגובה החוב. אם ייחס המנהל המיוחד חשיבות לכרטיס משנת 1985 היה עליו ליחס חשיבות גם לאישור אותו רו"ח משנת 1986 לפיו מגיע לשירותים לנגב סך של 464,170 ש"ח מהחברה.

העובדה כי החברה לא זקפה ריבית ו/או הפרשי הצמדה לחוב, נובעת מחוסר תפקודה ואין ללמוד מכך דבר. בנוסף, כל המסמכים הרלוונטיים מצויים בידי המנהל המיוחד ומחובתו להתייחס לתביעת החוב ביחס למסמכי החברה בשנים הרלוונטיות ולעשות הפרדה בין השנים בהן הנהלת החשבונות של החברה לא היתה תקינה והיו ליקויים מהותיים בספרי החברה.

עוד נטען כי הנטל על המנהל המיוחד ולא על שירותים לנגב. המנהל המיוחד יכול היה להציג מאזנים של החברה ולא עשה כן. הדרך הנכונה היא, איפוא, מינוי רו"ח מטעם בית המשפט שיבדוק כלל המסמכים או לחילופין לאפשר הגשת חוו"ד רו"ח חשבונאית מטעם שירותים לנגב.

4.      טענות אונטריו דינן להידחות. אין לשירותים לנגב כל נגיעה להסכם אונטריו ואין בו כדי להוות בסיס למחיקת חובות של החברה לשירותים לנגב. הסכם אונטריו מתייחס לחובות שוטפים עובר ליום 18.3.91 ולא להלוואת בעלים. יתר טענותיה של אונטריו באשר לכשירות הטכנית של הוכחת החוב אינן נוגעות לה, משלא התייחסה לכך בבקשתה להאריך המועד להגשת ערעורה, אין היא יכולה להעלות זאת בערעור עצמו.

עיקרי ערעורה של אונטריו

5.      אונטריו הגישה הערעור כיוון שקביעות מסויימות של המנהל המיוחד במערכת היחסים בינה לבין שירותים לנגב אינן לשביעות רצונה וסבורה היא שיש בהן לפגוע באינטרסים של החברה, שהמנהל המיוחד אמור לייצגה, אך אינו עושה כן. האינטרס שלה מקורו בהיות אונטריו בעלת המניות העיקרית בחברה, הממתינה לחלוקת הדיבידנד וכל תשלום לאחר, פוגע בזכויותיה.

עוד מלינה אונטריו הוא על ההסדר לפיו הוסכם כי תביעת החוב לשירותים לנגב תתברר לגופו של עניין, לאחר החייאתה.

עיקר הערעור מכוון להחלטות המנהל המיוחד ובמיוחד לסעיפים 51-58 הנוגעים להתחייבויות שניתנו לאונטריו ב"הסכם אונטריו".